פסק-דין בתיק ת"א 33190-06-10

1.         התביעה היא לפיצוי בגין הפרת הסכם. 

            לטענת התובע, הפרה הנתבעת הסכם שנחתם עימה ביום 28/10/09, בעניין שיווק מוצרי הנתבעת - פיתות קפואות - באזור השרון ובגוש דן. לטענת התובע, על פי ההסכם הוענקה לו  בלעדיות בשיווק הפיתות באזור השרון ובגוש דן, אך הנתבעת הפרה את התחייבותה לבלעדיות ולפיכך הוא זכאי לפיצוי בסכום של 50,000 ש"ח, כנקוב בהסכם. 

            עוד טען התובע כי ביום 18/2/10 הודיעה לו הנתבעת כי היא חוזרת בה מהתחייבויותיה על פי ההסכם ודרשה כי התובע יתחייב, כתנאי לחתימת הסכם חדש, לרכישת מינימום של 10,000 פיתות בכל יום.

2.         התובע סרב והנתבעת מצידה סרבה, לטענתו, להמשיך ולספק לו פיתות קפואות. בשל התנהלות זו של הנתבעת טוען התובע כי נגרמו לו נזקים רבים, שכן לאחר חתימת ההסכם עם הנתבעת הוא נערך בהתאם והוציא הוצאות רבות לצורך רכישת תנורים, שכירת שטחי אחסון בקרור ורכישת חדרי קרור.

            התובע טען גם כי בשל התנהלות הנתבעת נמנע ממנו רווח עתידי ולטענתו יש לחשב את הנזק בעניין זה לפי הפסד הרווח ל- 10 שנים, תקופת העבודה הצפויה על פי ההסכם. 

            בסך הכל טען התובע כי נגרמו לו נזקים בסכום של 917,000 ש"ח, אך מטעמי אגרה העמיד את תביעתו על סכום של 300,000 ש"ח בלבד.

3.         הנתבעת הכחישה את כל טענות התובע. 

            לטענתה, אמנם נחתם עם התובע הסכם, אך מי שהפר את ההסכם לא היתה הנתבעת אלא התובע.

            לטענתה, ההסכם נערך על ידי הצדדים עצמם, שאינם משפטנים, ולפיכך, אמנם, נשמטה כמות המינימום שהתחייב התובע לרכוש, אולם בפועל הותנתה הבלעדיות שתינתן  לתובע, בכך שירכוש לפחות 10,000 פיתות בכל יום. לטענת הנתבעת, הפר התובע התחייבות זו כשרכש ממנה כמות זעומה של פיתות במשך חודשי ההתקשרות שלאחר חתימת ההסכם. לטענתה, במשך 4 חודשים לא רכש ממנה התובע אלא כ- 15,000 פיתות בחודש בלבד, כמות שעולה אך במעט על כמות שרוכשים בתקופה כזו שני בתי עסק בממוצע (עמ' 28 שו' 16). 

4.         עוד טענה הנתבעת כי בניגוד להתחייבותו כפי שפורטה בהסכם, לא נקט התובע בפעולות שיווק כלשהן, אף שהציג עצמו כבעל ידע ומומחיות בתחום השיווק. בנסיבות האלה היתה היא רשאית לבטל את ההסכם עימו.

            הנתבעת טענה גם כי אין שחר לטענות הנתבע, כאילו היה ההסכם לתקופה של 10 שנים ואין בהסכם זכר למועד סיומו. לפיכך, גם מהטעם הזה היתה רשאית להודיע לתובע על סיום ההסכם.

            הנתבעת הכחישה את כל טענות התובע באשר לנזקים שפורטו בתביעה. 

5.         משלא הושגה הסכמה אחרת, הביאו הצדדים את ראיותיהם בפני וכעת גם מונחים בפני טיעוניהם בכתב.

            התובע העיד לבדו. מטעם הנתבעת העידו מר מאהר אבו טועמה ומר עומר גנאים.

            לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתשומת לב בטיעוני הצדדים ובראיות שהוגשו על ידם, אני מחליטה לדחות את התביעה.

6.         עדותו של התובע היתה עדות יחידה של בעל דין והתובע כשל מלהביא עדויות וראיות נוספות, אף שבקלות יכול היה להביאן.

            מחדל זה, יחד עם העובדה שעדותו של התובע היתה מבולבלת והתשובות שנתן היו רחוקות מלהניח את הדעת, מביאים אותי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע, על סמך עדותו היחידה של התובע, כי עלה בידי התובע להוכיח את הטענות שפרט בכתב התביעה.

7.         התובע טען כי הנתבעת התחייבה ליתן לו בלעדיות באזור השרון ובגוש דן מבלי שיתחייב לרכישת כמות מינימלית של פיתות בכל יום.

            אני דוחה טענה זו של התובע.